"שופט, הוא נתן לי מרפק אתה לא רואה?..." צעקתי לשופט אלון יפת שלא אהב את הצעקות שלי ושלף לעברי את הכרטיס הצהוב ואמר לי להמשיך לשחק...
"אחחחחחחחחח, נו מה אלון?! אני צריך לשבור רגל שתשרוק לעבירה?!..." הטחתי את זעמי על השופט תוך שהוא רץ אלי במהירות, מכניס את ידו לכיס ושולף לעברי את הכרטיס האדום!... מייד הרמתי את הצבעותיי לעיניי וסובבתי אותם לכיוון פניו של שחקן היריבה מכנף 2 ואמרתי לו שעוד נפגש בגמר של שנה הבאה ושם אסגור איתו את החשבון...
הסיפור הזה לא באמת קרה ב2-0 בגמר אליפות חייל אוויר בשנה שעברה אבל רוח המלחמה עדיין נשארה בקרבי ובקרב השחקנים והשחקנים מתכוננים לקרבות הצפויים במרץ.
נבחרת הכדורגל של כנף 1 זכתה בגביע לאחר ניצחונות מוחצים, חצי גמר מתיש וגמר רועש אל מול הר הגעש האדום של 2,000 צופים נלהבים ששילמו ממיטב כספם (הכריחו אותם להישאר בבסיס ולבוא לראות ת'משחק) כדי לראות את הכדורגלנים של הכנף מזיעים לעבר הניצחון וזוכים בגביע היוקרתי.
הכבוד וההוקרה שכל שחקן זכה לו ברגעים של הענקת המדליות שלאחר המשחק יישארו בליבם ובזכורנם לנצח.
אני, בתור אחד השחקנים שחווה את החוויה העצומה הזאת, רק יכול לומר שזו הייתה אחת החוויות החזקות בחיים שלי ושהרבה אנשים בקבוצה הרגישו כמוני.
השחקנים היו מאוחדים לפני המשחקים באוטובוס (כולם ישנו באותו זמן) וגם לאחר המשחקים (ראו "הבורר" בנייד של ניסים) ואפילו הנהג דרש להיות מעורב בתוצאות הקבוצה ותקצירי המשחקים...
קצת על החוויות וההרגשות שלי כאחד משחקני הקבוצה בשנה שעברה, תוכלו לקרוא בכתבות הבאות, תמשיכו לחזור ולקרוא את הכתבות האדירות שלי (רציתי לומר משעממות אבל מה לעשות, לפעמים גם לי יוצאת כתבה טובה ומעניינת) ולמען האמת, אם קראתם את הכול עד החלק הזה אז סביר להניח שאני יכול לקרוא גם לכתבה הזאת מעניינת :)
אל תשכחו לבוא לעודד אותנו במשחקים ולקנות חולצות בחנויות הקבוצה זה עוזר לנו בתקציב :)
בברכה, ניסים "השדון האדום" אוחנה.
"אחחחחחחחחח, נו מה אלון?! אני צריך לשבור רגל שתשרוק לעבירה?!..." הטחתי את זעמי על השופט תוך שהוא רץ אלי במהירות, מכניס את ידו לכיס ושולף לעברי את הכרטיס האדום!... מייד הרמתי את הצבעותיי לעיניי וסובבתי אותם לכיוון פניו של שחקן היריבה מכנף 2 ואמרתי לו שעוד נפגש בגמר של שנה הבאה ושם אסגור איתו את החשבון...
הסיפור הזה לא באמת קרה ב2-0 בגמר אליפות חייל אוויר בשנה שעברה אבל רוח המלחמה עדיין נשארה בקרבי ובקרב השחקנים והשחקנים מתכוננים לקרבות הצפויים במרץ.
נבחרת הכדורגל של כנף 1 זכתה בגביע לאחר ניצחונות מוחצים, חצי גמר מתיש וגמר רועש אל מול הר הגעש האדום של 2,000 צופים נלהבים ששילמו ממיטב כספם (הכריחו אותם להישאר בבסיס ולבוא לראות ת'משחק) כדי לראות את הכדורגלנים של הכנף מזיעים לעבר הניצחון וזוכים בגביע היוקרתי.
הכבוד וההוקרה שכל שחקן זכה לו ברגעים של הענקת המדליות שלאחר המשחק יישארו בליבם ובזכורנם לנצח.
אני, בתור אחד השחקנים שחווה את החוויה העצומה הזאת, רק יכול לומר שזו הייתה אחת החוויות החזקות בחיים שלי ושהרבה אנשים בקבוצה הרגישו כמוני.
השחקנים היו מאוחדים לפני המשחקים באוטובוס (כולם ישנו באותו זמן) וגם לאחר המשחקים (ראו "הבורר" בנייד של ניסים) ואפילו הנהג דרש להיות מעורב בתוצאות הקבוצה ותקצירי המשחקים...
קצת על החוויות וההרגשות שלי כאחד משחקני הקבוצה בשנה שעברה, תוכלו לקרוא בכתבות הבאות, תמשיכו לחזור ולקרוא את הכתבות האדירות שלי (רציתי לומר משעממות אבל מה לעשות, לפעמים גם לי יוצאת כתבה טובה ומעניינת) ולמען האמת, אם קראתם את הכול עד החלק הזה אז סביר להניח שאני יכול לקרוא גם לכתבה הזאת מעניינת :)
אל תשכחו לבוא לעודד אותנו במשחקים ולקנות חולצות בחנויות הקבוצה זה עוזר לנו בתקציב :)
בברכה, ניסים "השדון האדום" אוחנה.
קראת? נהנית? נא השאר לייק לאחר השימוש, תודה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה